פסק-דין בתיק ת"א 1714-09

1.         התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעים, במסגרתה עתרה למתן סעדים של סילוק יד וצו מניעה קבוע בהתייחס למגרש 806 ביישוב דריג'את, אשר בתחום המוניציפאלי של התובעת.

2.         בכתב התביעה נטען כי הנתבעים פלשו למקרקעין ובנו בתחומם מבנים בלתי חוקיים - סככה המשמשת כמקום אחסון לקש וטאבון  - המיועדים להריסה.

            כתוצאה מהבנייה הבלתי חוקית הנטענת ומהפרעות יזומות של הנתבעים, התובעת אינה יכולה לסלול כביש גישה לבית הספר היסודי של היישוב, לרבות כיכר, אשר אמורים להיסלל על המקרקעין, בהתאם לתכנית מאושרת.

            התובעת טוענת כי היא בעלת האחריות המוניציפאלית ועליה מוטלת החובה לפיתוחה של המועצה וכי הסעד המבוקש, מבוקש על ידה כבעלת זכות במקרקעין.

            לתצהיר עדות ראשית של התובעת צורף הסכם חכירה עם מנהל מקרקעי ישראל מיום 28.3.07, בהתייחס למגרש 806.

3.         בכתב ההגנה נטען כי הנתבעים יחד עם אחרים, ובסך הכל כ - 80 נפשות, הינם בעלי החזקה והשימוש בפועל במקרקעין מזה כ - 30 שנה. כן נטען כי כתב התביעה לקוי בכך שאינו מתאר את המקרקעין באופן שלא יהיו טעויות בזיהויים וכי התובעת אינה בעלת הקרקע ולכן גם אינה בעלת הסמכות או הזכות לדרוש את סילוק ידם של הנתבעים או מי מהם. כן נטען כי במהלך השנים הקימו הנתבעים בורות ספיגה המשמשים לצורך ביוב במקום, שני טאבונים לאפיית לחם, סככות ומחסני קש וכי המקום משמש למרעה ולשהיית עדרי הצאן. עוד נטען כי לנתבעים טענת התיישנות וכי יש להם זכות חזקה או זכות נוגדת.

            טענה נוספת של הנתבעים היא שהתכנית הוגשה מבלי שהסבירו או הבהירו לנתבעים את הכוונה להגיש את התכנית וכי היא חלה על שטחם. כן נטען כי נאמר להם ע"י התובעת שכל פעילות תעשה בהסכמתם ובידיעתם.

            הנתבעים טוענים כי טענת התובעת לפיה היא בעלת זכויות במקרקעין, הינה הרחבת חזית אסורה, שכן הדבר לא נטען בכתב התביעה.

4.         מטעם התובעת העידו מר מוחמד אבו קרינאת - מהנדס התובעת, מר מיכאל זייבל - מפקח התובעת ומר נחום דונסקי - גיאוגרף מתכנן.

            מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2 וכן מר אבו חמאד נאיף, מר אבו חמאד נאגי ומר אבו רביע מאגד.

            דיון והכרעה

5.         ראשית יש לדון בטענת הנתבעים כי טענת התובעת, לפיה היא בעלת זכויות במקרקעין, הינה הרחבת חזית אסורה.

6.         הנתבעים טוענים כי כל שנטען בכתב התביעה הוא שהתובעת בעלת אחריות מונציפלית, וכי התובעת לא צירפה הסכם חכירה כמסמך מהותי לכתבי טענותיה, על אף טענת הנתבעים בכתב ההגנה כי התובעת אינה בעלת זכויות במקרקעין. על כן נטען כי הטענה שהתובעת היא בעלת הזכויות במקרקעין, הינה הרחבת חזית פסולה ואין להתירה. לעניין זה נטען כי בהודעתה לבית המשפט הודיעה התובעת כי אינה בעלת המקרקעין ולכן היא אינה יכולה או צריכה לנהל מו"מ בעניין זה.

            התובעת טוענת כי לא הייתה כל הרחבת חזית שכן בכתב התביעה נטען שלתובעת זכות במקרקעין. כן נטען כי הנתבעים לא הגישו התנגדות בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 13.1.10 למסמכים שהוגשו במסגרת התצהיר, ובהם הסכם החכירה מיום 28.3.07. לעניין ההודעה לבית המשפט הנזכרת בטענות הנתבעים נטען כי ההודעה התייחסה לקרקע חלופית שאינה בבעלות התובעת.

7.         לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבורה כי אין מדובר בהרחבת חזית.

בכתב התביעה צויין בעמוד 4 סעיף 2 כי הסעד המבוקש, מבוקש ע"י התובעת כבעלת זכות במקרקעין. בכתב ההגנה נטען כי התובעת אינה בעלת הקרקע (ס' 4 לכתב ההגנה) ואולם התובעת לא טענה לבעלות אלא לזכויות במקרקעין.

זכותה של התובעת במקרקעין הינה מכח הסכם חכירה מיום 28.3.07, אשר צורף כנספח א' לתצהירו של מר מוחמד אבו קרינאת.

ב"כ הנתבעים לא הגיש התנגדות להגשת המסמך האמור, באופן שנקבע בהחלטה מיום 13.1.10.

יודגש כי לגופו של עניין אין לנתבעים כל טענה ממשית באשר לזכויות התובעת במקרקעין.